
מה עדיף: שנוי מינימלי או איזון מקסימלי?
אנחנו מורגלים לחיות עם שם אחד כל החיים, שם הוא לא משהו
קוד-יה
ריפוי מתחיל מאהבה עצמית. כשנולד זרע של שנאה עצמית, משם מתחילה מחלה.
מחלה עובדת על בסיס של תא אחד ששונא את עצמו ומתאבד או נהיה מודלק ומתחיל להתפשט במקביל לכך שהשנאה העצמית הולכת וגדלה.
האחריות הראשונית של מטפל היא להוציא את המטופלים שלו חפים מפשע, כיון שהבסיס לבריאות הוא אהבה עצמית שלא יכולה להתקיים תחת אשמה .
אם אין אהבה עצמית אין ריפוי.
יש מטפלים שבמתכוון נוטעים באדם אשמה כדי למגנט אותם, להשאיר אותם כפופים לו, חולים ותלויים במטפל בכדי “לתקן את עצמם”. לכן חשוב לדעת שלא תמיד מי שאומר שאתה מקולקל גם יודע לתקן אותך. ומלכתחילה הגישה לפיה אנחנו “נשברים ומתקלקלים” היא לא נכונה. מטפל צריך להיות זהיר ועדין ולדייק בתהליך העבודה את המילים שלא יוצרות נזק תודעתי אצל מטופל, אלא תועלת וחפות.
האחריות שלנו כמטפלים היא להוציא אדם ממקום לא טוב למקום טוב. מהחושך לאור, מאשמה לחפות.
שיתוף
אנחנו מורגלים לחיות עם שם אחד כל החיים, שם הוא לא משהו
חווית המוחלט איננה חוויה כלל משום שהחווה נעלם, וכשאין חווה מה אפשר לומר על כך
ריפוי מתחיל מאהבה עצמית. כשנולד זרע של שנאה עצמית, משם מתחילה מחלה
קוד-יה, היא לא מיסטיקה, להיפך, מטרת השיטה היא להפוך את הידע לנגיש ובהיר