אותות ואותיות

מאז ימי קדם, אנחנו לא כותבים בעברית אלא משתמשים בכתב אשורי. בזמן שבית המקדש היה קיים ועד זמן שלטון אשור ובבל בארץ, השתמשנו בעברית שהאותיות שלה שונות לחלוטין מה"עברית" בה אנו משתמשים כיום…
לאותיות בעברית עתיקה זו המחוברת אלינו, כעבריים,  יש כוח ממש לחולל אנרגיה ולהשפיע על המציאות שלנו, על פי קודים וחוקים קדומים, הקשורים לטכנולוגיה של הבריאה.
הכהנים, השתמשו בשילוב של אותיות ואבנים על גבי החושן על מנת להבריא אנשים ולעשות נסים וכיום לעומת זאת, האנרגיה של העברית הכתובה נחלשה כיון שתדר האותיות בהן אנו משתמשים, שהן לא עברית במקור, לא מחובר אלינו כעבריים. אולי לכן כבר לא רואים נסים גלויים כמו בימי קדם ואנו לא מחוברים לכוחות השורשיים שלנו. השפה העברית – היא ניגון של תדרים, קודים, אורות וכלים ליצירת מציאות בידי העבריים, שתפקידם ליצור מעבר,  גשר בין עולמות עליונים ותחתונים . עם זאת ולמרות שההשפעה של העברית הכתובה חלשה יחסית, העברית כשפה המדוברת עוצמתית כתמיד, האותיות אותן אנו מדברים/מנגנים, יוצרים מציאות דרך הכלי המוזיקלי  שהוא הגוף שלנו, באמצעות  מיתרי הקול ובתיבות התהודה שלנו – הריאות,  כל אות שייכת לצ'קרה (ריכוז חום/אנרגיה שממוקמת מעל בלוטה עצבית או הורמונלית בגוף, (כגון בלוטת התריס – צ'קרת הגרון, יותרת המוח – צ'קרת הכתר וכו') האותיות, מתנגנות מהצ'קרות, יוצרות תדרים ומשפיעות דרכן על הגוף ועל כל המציאות שלנו לכל אות יש  צליל וצבע ייחודיים. למשל האותיות ד, מ, ת, אותיות אדומות ששייכות ומפעילות את צ'קרת השורש, הממוקמת בבסיס הגוף: באגן ומציינת קרקע, שורש, יציבות, הגיון, התקדמות איטית, מסגרת .

בהתבוננות בצורת האותיות העבריות, החזקות מבחינה אנרגטית שהיו קיימות בזמן בית המקדש, נוכל להבין הרבה מאד על האנרגיה של האות. הצורה של האות, למשל קו או עיגול, או האם רישום האות נעשה מלמעלה למטה והפוך כאשר מעלה: שמים – אנרגיה שכלתנית, רוחנית, מטה: אדמה – אנרגיה מעשית, חומרית, ארצית.
לרוחב בכיוונים מנוגדים: ימין: הצד הגברי – המוחצן, חזק, משפיע, שולט, יאנג, שמאל: הצד הנשי – המקבל, המושפע, מופנם, יין.
לדוגמא ההבדל בין האותיות ד' ות' : צורת האות ת' המקורית מתקופת בית המקדש או אף קודם לכן היא X
X מצביע על תנועת אנרגיות בכיוונים מנוגדים מימין לשמאל ומשמאל לימין, קונפליקט בין תנועה זכרית לנקבית, כאשר ההצמדות בנקודת המפגש אמצעית מצביעה על: שיתוף פעולה בין כוחות מנוגדים או ויכוח מפרה לצורך קידום.
צורת האות ד' בעברית עתיקה היא משולש , שוב אנרגיות הבאות מכיוונים שונים, כאשר יש להן בסיס משותף והן בונות יחד הגנה, נשענות אחת על השנייה בכוח שווה ומייצרות צמיחה הדרגתית, כלפי מעלה – אנרגיה רוחנית בעלת בסיס ארצי מוצק ויציב – האות ד.
נתבונן בעוד אות לדוגמא ומה היא משקפת : ע' O עיגול (ע) – (חוני המעגל- כוח רוחני, ואקום אנרגטי, משיכת אנרגיה פנימה להתכוונות מסוימת), האות ע' שייכת לצ'קרה העין השלישית. האות ט נראית כעיגול O שבתוכו סימן +, איקס בזוית שונה מהאיקס של האות ד' , האות ט שייכת לצ'קרת הגבוהה ביותר בגוף והיא מסמלת  מלחמה על אידיאלים וצדק, רוחניות גבוהה המדברת על שליחות ליצור עולם טוב יותר. ויכוח לצורך עליית מדרגה רוחנית.
לכל צורה יש תנועה ומשמעות המשתקפת בצורה, אפילו גוף האדם לדוגמא הוא קו אורך עומד בין שמים לארץ, משמש כצינור להעברת אנרגיה בין שמים ואדמה.
המילה אדם 1, 4, 4 מורכבת מאותם מספרים כמו המילה קיים 1, 1, 4, 4 או אמת – 144 אף היא, מצביעה על הקשר או זרימת אנרגיה בין צ'קרת הכתר (מס' 1 – ראש) לצ'קרת הבסיס (שורש – מס' 4 – אגן) זרימה לאורך כל הגוף מלמעלה למטה או הפוך בין שמים לאדמה להוכיח קיומו של עניין במציאות.
קווי רוחב בגופינו: לדוגמא – ידיים, כתפיים וכפות רגליים – קווי חסימה, עצירה,  נותנים שהות לאנרגיה להיעצר במקום אחד לזמן מסוים לצורך עשייה, למידה או שיקול דעת.

"תחילת כל ההוויות – למעלה בכוחות עליונים , וסופם למטה: אמנם פרט אחד שיוצא מן הכלל הזה והוא מה שנע לבחירת האדם – נתן לו כוח להיות מניע לעולם עצמו ולבריותיו, כפי מה שיבחר בחפצו.
ונמצא בעולם שתי תנועות כלליות הפכיות: האחת טבעית מוכרחת והשנייה בחירית, האחת מלמעלה למטה והשנייה מלמטה למעלה: המוכרחת היא התנועה שמתנועעים השפלים מהכוחות העליונים, והנה היא מלמעלה למטה: הבחירית היא מה שאדם מניע בחירתו … ונמצאת התנועה הזאת מלמטה למעלה, הפך הטבעית המוכרחת".
(דרך ה' – ר' חיים לוצטו)

האותיות הן מעין הולוגרמות של סיטואציות. ציור האות, מחשבה עליה והגייתה (גלי מחשבה או קול) שולפות מידע דרך הכלי המוזיקלי שהוא אנחנו ומשגרות אותו לחלל , אנו מזמנים בשימוש בכל מילה, את הרגע שבו "התגבשה" האות (זמן=תנועה במרחב) והתחולל תהליך הקשור באותה אנרגיה. שימוש באות משמעו בריאה באמירה – 'אברא כדברא', הבאת אנרגיה מעולמות שבהם אין צורה, לעולם המעשה שבו אנרגיה, צליל וצבע הופכים לצורה , כל מילה היא למעשה יצירה של יש מאין, זימון חלקיקי מציאות.
בעזרת שימוש מכוון ומדויק באותיות, אפשר לקפוץ בזמן, ממצב תודעתי למצב תודעתי אחר, גם השם שלנו הוא צירוף של אותיות – תנועות במרחב והזמן (סיטואציות) היוצרות הרכב ומערכי תגובות שונים מאדם לאדם (ידוע שחכמים ומקובלים כמו המהר"ל היו מבצעים קפיצות בזמן).
כאשר מבינים את סוד תנועת האנרגיות בחלל או את מכלול האנרגיות המתקיימות באדם, על פי האותיות שהוא נושא בשמו, ניתן לאבחן את המציאות שלו (גוף ונפש) ביחס לזמן ואף ניתן לרפא חוליים שהם לכאורה קשים מנשוא, כהרף עין , בעזרת שימוש באותיות, בתהליך של הנחת אותיות ספציפיות במקומן הנכון (ע"י פתיחת צ'קרות חסומות  שגורמות לתקיעות של תנועת האנרגיה). נוכל להעביר אנרגיה (חום) מצ'קרה בעודף לצ'קרה בחוסר (קור) וליצור איזון ביניהן ולחולל שינוי מהותי בחיי אדם ולאפשר חיים טובים ומאוזנים יותר.

22 אותיות יסוד, ויקטוריה חנה  

לאור נהלל

מנהלת מרכז קוד-יה

מאבחנת ומטפלת בשיטת קוד-יה, הומיאופתיה ורפואה סינית

הרשם
יידע אותי
guest
0 תגובות
Inline Feedbacks
הצג את כל התגובות
Scroll to top
שנה גודל טקסט
ניגודיות